הנטייה להגשמה ומימוש עצמי 

הפסיכולוג קרל רוג'רס, רואה בנטייה להגשמה מניע מרכזי בהתנהגות האנושית. לפיו, הדחפים והמניעים הפיסיולוגיים והרגשיים, הינם ביטויי של אותו מניע בסיסי – הנטייה להגשמה. נטייה זו מולדת ודוחפת את האדם לפתח עצמו ואת הפוטנציאלים הטמונים בו. במילים אחרות, לאדם נטייה טבעית ומולדת לבחור בדרך חיים יצירתית ויצרנית. לאדם כוח מולד להיות מכוון להתפתחות והתקדמות בחיים.

רוג'רס רואה בנטייה זו כוח ביולוגי הקיים בכל אורגניזם חי, אפילו אצל צמחים. זהו דחף ביולוגי למימוש והגשמת הפוטנציאלים המולדים של האורגניזם, ולהביא לידי ביטוי את כל האפשרויות הגלומות בתבנית הגנטית שלו.

הנטייה להגשמה הינה דחף המביא להעלאת המתח:

רוג'רס טוען, כי קיים באדם כוח הדוחף אותו לעבר מטרת ויעדים שהוא מציב לעצמו. אתגרים לקראתם הוא נע, תוך כדי התקדמות ומאבק עם קשיים ומכשולים. האדם אינו מעוניין ברגיעה, אלא בגדילה. האדם הפועל להגשמה מוכן לשם כך להשקיע מאמצים רבים ברכישת מיומנויות שיאפשרו לו פיתוח יכולותיו והגשמתם. תהליכים אלה, דורשים השקעה ועמידה בלחצים ובאתגרים.

תהליך ההגשמה נמשך כל החיים. הוא אינו מושג ביום, או באמצעות הגשמת מטרה או דבר מה ספציפי בחיים, אלא מהווה כוח הדוחף להתפתחות תמידית. האדם יודע באופן טבעי ואינטואיטיבי להעריך באופן חיובי את מה שמסייע לו להתקדם ולהגשים עצמו. וכן לאבחן ולהעריך באופן שלילי את הדברים המעכבים התפתחות והצלחה בחיים. זהו מעין מיון פנימי מתמיד של חוויות שהאדם נתקל בהן. חוויה המוערכת כחיובית וכמקדמת הגשמה, גורמת לאדם סיפוק והרגשה טובה, ואילו זו המוערכת כשלילית וכמעכבת הגשמה, גורמת תסכול וכאב.

רק האדם יודע מה הוא באמת מרגיש, חש, רוצה... מבין את עצמו באמת.

החוויה אמנם סובייקטיבית (אישית), אך היא נובעת מהתרחשויות בעולם הסובב אותנו.

כל אירוע/חוויה מפורשים על ידינו. חלק גדול מהחוויה האישית שלנו, מתרחש בלא מודע. אנו קולטים גירויים ותופעות רבים ברמה הלא-מודעת, המידע הנקלט ברמה זו הרבה פעמים, חשוב אף יותר מזה הנקלט ברמה המודעת. ברמה הלא מודעת, אנו יודעים באופן ברור יותר מה טוב ומה רע עבורנו.

תנאים של ערך – הערכה חיובית מותנית

הבעיה המרכזית של האדם היא, שההערכה החיובית אינה ניתנת לו בהתאמה לתהליך הערכה הטבעית שלו, אלא על-פי מה שנראה בחברה ובמשפחה "רצוי" ו"נכון". נוצרת התנגשות בין רצונו של האדם לבין התפיסות שהוא הפנים בילדות ובהתבגרות כנכון וכרצוי. המגבלות המוצבות לו, לפיהן מתקבל היחס החיובי מכונה: תנאים של ערך ואת הערכה החיובית המתקבלת בהתאם כהערכה חיובית מותנית. תמורת הערכה חיובית (פנימית וחיצונית) מוותר האדם לא פעם על חוויות הנראות לו חיוביות. האדם כילד מפנים את ציפיות ההורים, התרבות והחברה, אליהן הוא שייך. הערכתו העצמית מותנית בעמידתו בציפיות אלה. הקושי שמתעורר הוא, שהאדם מתאים לא רק את התנהגותו לציפיות הסביבה, אלא גם את רגשותיו ומחשבותיו. הוא למעשה רוכש תבניות מחשבה ודרכי התנהגות מקובלות. בכך לא פעם, הוא מתכחש לחוויותיו הפנימיות ומעוות את תמונת העצמי שלו. הוא מונע מעצמו חוויה אותנטית.

הערכה עצמית חיובית בלתי מותנית (תלויה)

במצב זה, האדם מקבל ואוהב את הזולת ללא תנאי, כמות שהוא. הוא אוהב את עצמו כמות שהוא. זהו מצב אידיאלי שכדאי לשאוף אליו, גם אם אינו קל להשגה. בכך אנו מגשרים על הפער, בין הצורך בהערכה חיובית ובין ההערכה הטבעית שלנו.

אדם המגשים ומממש עצמו

• בעל הערכה עצמית חיובית בלתי מותנית – העצמי אינו מאוים ע"י חוויות חיצוניות ואין צורך להפעיל מנגנוני הגנה.

• פתיחות לחוויה – בעל מודעות ולגיטימציה רגשית.

• בדיקת התחושות הפנימיות – כמדד לקבלת החלטות, וזאת בניגוד להשפעות חיצוניות, נורמות דעות...

• האדם חי כל רגע במלואו, חווה ומתייחס לכל רגע כחדש וכנפרד מקודמיו.

• גמיש ומסתגל, סובלני וספונטאני.

• חופש חווייתי

1) חש חופשי לחיות את חייו ומאמין כי בו תלוי הדבר.

 2) לוקח את האחריות לחייו על עצמו.

 3) מוצא בחיים אפשרויות והזדמנויות בכוח, מהן הוא חופשי לבחור.

• יצירתיות ומקוריות.

• בעל יכולת ליצור יחסים בין אישיים מוצלחים, וזאת בשל היותו בעל הערכה חיובית בלתי מותנית.

• אינו קונפורמיסט.

היקום תומך בכל מחשבה ואמונה בהן אנו בוחרים להאמין.

בברכת הגשמה ומימוש עצמי מוצלחים,

שלומית